קנימח נ' UMI יוניברסל מוטורס בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא:

1.הגב' שרה קנימח, נכה ומוגבלת בניידות (להלן: "התובעת"), רכשה ביום 13/09/01 מ-UMI יוניברסטל מוטורס בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), המשמשת כיבואנית בלעדית של רכבי חברת אופל בישראל, רכב מסוג אופל אסטרה, מ.ר. 53-023-35, שנת ייצור 2002 (להלן: "הרכב"). הרכב סופק לתובעת על ידי הנתבעת 1 ביום 24/10/01.

2.התובעת הגישה תביעה בגין תקלות חוזרות ונשנות שנתגלו ברכב והשבתתו, כנגד הנתבעת 1, וכנגד קח"ן מוטורס ישראל (2003) בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), אשר שמשה כמוסך השירות של הנתבעת 1, מיום 31/12/03, והוסמכה לבצע תיקונים וטיפולים תקופתיים נדרשים, ובהתאם לתעודות האחריות ודרישות היצרן.

3.בתאריך 20/11/06 הגיעו התובעת והנתבעת 1 להסכמה, לפיה יימכר רכבה של התובעת לנתבעת 1 במחיר מחירון ובסך של 64,310 ₪.

4.על רקע הפערים בחוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים, מונה בתאריך 24/03/08 מהנדס, יצחק בן רואה ממוסד הטכניון, לשמש כמומחה מוסכם מטעם הצדדים. בחוות דעתו פירט המומחה את היסטוריית התקלות והתיקונים שבוצעו ברכב. לדבריו, זמן קצר לאחר שנמסר הרכב לחזקת התובעת, נתגלו בו תקלות חוזרות ונשנות, אשר הצריכו תיקונו. לדברי המומחה, הופיעו ברכב לאחר שנתיים של שימוש בתאריך 31/12/03, וכאשר הרכב נסע כ-90,000 ק"מ, תקלות שתוקנו במוסך הנתבעת 2, שכללו החלפת מערכת הזרקת דלק והחלפת חיישן חום. ביום 19/09/04 חזרה על עצמה תקלה של נזילת מים לשמן המנוע, תקלה שתוקנה במסגרת תקופת האחריות, אשר הוארכה ל-120,000 ק"מ. הוחלט לבצע פירוק והחלפה של ראש מנוע בעלות של 10,500 ₪. כאשר למחרת תיקונו של הרכב, נתקע הרכב שוב, החליטה התובעת להשאיר את הרכב במוסך הנתבעת 1 למשך 10 חודשים, שבמהלכם הוחלף המנוע במנוע אחר והוסדר תהליך מכירת הרכב.

בניתוח הממצאים מציין המהנדס, יצחק בן רואה, כי אחריותה של הנתבעת 2 יכולה להימדד רק משנת 2004, שכן קודם לכן לא תוקן הרכב במוסכה. מומחה ביהמ"ש חולק על קביעת מהנדס התובעת, מר צבי אלטר, הטוען כי לרכב נגרמה תקלה כתוצאה מהתחממות יתר במהלך 3 חודשי שימוש ראשונים, ואשר לא אובחנה כראוי לנוכח העובדה שהרכב המשיך לנסוע 70,000 ק"מ במשך שנה וחצי. לדבריו, לו נגרמה תקלה זו, לא היה הרכב ממשיך לנסוע פרק זמן כה ניכר. מומחה ביהמ"ש חולק גם על חוות דעת מהנדס הנתבעות אשר תלה את האשמה בהתחממות הרכב, בהתנהלות התובעת, שכן בעת שיפוץ ראש המנוע לא דווחו ממצאים המעידים על נזק כתוצאה מהתחממות חד פעמית, והזנחה על ידי המשתמש.

מומחה ביהמ"ש קובע כי הנזק נגרם לרכב בתאריך 31/12/03 ו/או בסמוך לכך בעת שהרכב התחמם, ובעקבות כך בוצעה החלפת גוף חימום לשמן מנוע והותקן חיישן חום במהלך תקופת האחריות, ואולם שלא במוסך הנתבעת 2. מעיון בחוות הדעת עולה כי המומחה סבור כי תקלה זו לא אובחנה על ידי הנתבעת 2, בעת שהרכב הובא על ידי התובע לתיקונים במוסך. באשר לטענת התובעת בדבר התמשכות התיקונים, קבע המומחה כי הרכב לא שהה במוך לזמן בלתי סביר בכל הטיפולים שבוצעו.

לעניין טענות התובעת להחלפת האלטרנאטור בעלות של 1,835 ₪, ציין המומחה כי המדובר בטיפול שגרתי ברכב, וכי לאור אורך החיים של האלטרנאטור, 142,000 ק"מ, החלפתו הינה סבירה ביותר.

5.בישיבת ביהמ"ש שהתקיימה ביום 02/06/09 נתנו הצדדים הסכמתם לנהל תהליך על דרך הפשרה הקבועה בסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984.

טענות הצדדים בתמצות:

6.התובעת טוענת כי מיום 23/12/01 שבו עמד מד המרחק של רכב התובעת על 4,595 ק"מ, נתגלתה תקלה ברכב, אשר נטה להתחמם יתר על המידה, ועל כן פנתה התובעת למוסך מורשה של הנתבעת 1, בשם "אלי נחימוב ובניו בע"מ". לטענת התובעת, תקלות אלו חזרו ונשנו, שעה שהתובעת מסרה את הרכב למוסכים מורשים של הנתבעת 1, והחל מיום 30/05/03 החלה לבצע את כל התיקונים במוסך הנתבעת 2. לטענתה, היה הרכב מושבת פרקי זמן נכבדים והתובעת לא יכלה לעשות שימוש ברכב, ובפרט בהיותה מוגבלת בניידות.

התובעת תמכה את טענותיה בחוות דעתו של מר צביקה אלטר, אשר ציין כי כל התקלות שהיו ברכב התובעת, הצביעו על התחממות יתר, ועובדי הנתבעות, במקום לחקור תופעה זו באופן יסודי ולהורות על החלפת המנוע תוך כדי תקופת האחריות, נהגו לעכב את מציאת הפתרון לתובעת באופן שלא ייפול במסגרת תקופת האחריות.

התובעת טוענת כי לאחר אין סוף תיקונים שבוצעו ברכב, הוחלף במהלך חודש יוני 2006 מנוע הרכב אצל הנתבעת 2 על חשבון התובעת בסך של 19,159 ₪, תוך קיזוז סך של 10,484 ₪ בגין שיפוץ קודם עליו ויתרה הנתבעת 2, כיוון שלא פתר את התקלה. לטענת התובעת נעשו על ידה ניסיונות שונים למכור את הרכב, אולם בשל ההיסטוריה של התקלות ברכב והחלפת המנוע, לא נמצא קונה שירכוש את הרכב במחיר המחירון.

התובעת טוענת כי האחריות לנזקי הרכב עומדת לפתחן של הנתבעות. ביחס לנתבעת 1 נטענות טענות בגין פגם נסתר או ליקוי נסתר ברכב בגופו ו/או בחלקיו. וביחס לנתבעת 2 נטען על ידי התובעת לפגמים, ליקויים ורשלנות בטיפול ברכב בתקופת האחריות ו/או בכלל.

התובעת טוענת כי עקב התקלות החוזרות ונשנות ברכב, איבד בעלה של התובעת שעות עבודה רבות במשק החקלאי, והכנסתו מהמשק החקלאי בשנים 2003-2006 נפגעה. עוד מציינת התובעת כי נגרמו לה נזקים כספיים ואישיים, שכן נאלצה לפנות לבני משפחתה שיתנו לה לעשות שימוש בכלי רכב שברשותם בעת שרכבה היה מושבת. כן טוענת התובעת לשיפוי בגין הוצאות תיקון הרכב, לרבות עלות הביטוח בתקופה שהרכב היה מושבת. התובעת מעמידה את סך נזקיה על סך של 82,900 ₪, בגין הוצאות התיקון, הביטוח, פיצוי יומי בסך של 200 ₪ בגין כל יום בו שהה הרכב במוסך, הפסד ימי עבודה, פיצוי בגין עוגמת נפש והחזר עלות מומחה.

7.הנתבעת 1 טוענת לדחיית תביעת התובעת. הנתבעת 1 הגישה כתב טיעונים מפורט, המשתרע על 25 עמודים. בתמצות טענותיה של הנתבעת 1, הינן בין היתר כי התובעת הגישה תביעתה לאחר שעשתה ברכב שימוש למשך 5 שנים והחליטה על דעתה, ובניגוד לחוות דעת מקצועיות, להשבית את הרכב והותירה אותו למשך 10 חודשים בחצרי הנתבעת 2. הנתבעת 1 טוענת כי לאור העובדה שהרכב נמכר לצד ג' במחיר מחירון, ניתן לדון אך בטענותיה של התובעת לנזקים עקיפים, להבדיל מנזקי בעלה, ואף נזקים אלה לא הוכחו.

הנתבעת 1 טוענת כי מומחה ביהמ"ש לא קבע כי נפל ברכב פגם מהותי כזה או אחר, וכי התקלה במנוע הרכב, התחממותו, נוצרה שנה וחצי לאחר מסירת הרכב לרשות התובעת, וכאשר הרכב גמע 90,000 ק"מ. טענתה לו היה פגם ברכב, היה זה מתגלה בסמוך לאחר מסירתו לידי התובעת ביום 24/10/01.

הנתבעת 1 טוענת כי לאחר 5 שנים של שימוש מסיבי ברכב, אין לחייב את הנתבעת 1 בכל תקלה שארעה, ככל שארעה, ושעה שהרכב טופל על ידי הנתבעת 2, שהינה אישיות משפטית נפרדת.

יתר על כן, טוענת הנתבעת 1 כי החלטת התובעת להשבית את הרכב בחצרי הנתבעת 2, לאחר שהיה ברשותה 5 שנים תחת החלפת מנוע הרכב, הייתה שלא כדין ועומדת בניגוד לחובת התובעת להקטין נזקיה.